מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' אלקדה ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה כי רכב של מבוטחה חנה ברחוב טרומפלדור בחיפה. המבוטח פתח את הדלת על מנת לצאת ממנו. הפעולה נעשתה בעת שהכביש היה פנוי ורגלו השמאלית של המבוטח הייתה על הכביש. לפתע, הגיע אוטובוס בו נהג הנתבע במהירות גבוהה, התקרב יתר על המידה אל הרכב ופגע בדלת הפתוחה.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים, כי האוטובוס היה בנתיב נסיעתו. האוטובוס עצר בתחנה לצורך העלאת והורדת נוסעים. לאחר שסיים לעשות כן, הוא יצא מהתחנה בנסיעה איטית וזאת לאורך חלקו השמאלי של הנתיב הימני. לאורך הכביש, חנו כלי רכב בצדו הימני וביניהם גם הרכב. לאחר כ-70 מטרים מהתחנה ובעת שחזית האוטובוס הייתה בקרבת הרכב, נפתחה לפתע דלת נהג רכב התובעת. נהג האוטובוס בלם את האוטובוס על מנת למנוע את התאונה אך ללא הצלחה.

בדיון שמעתי מטעם התובעת את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת ושל רעייתו שישבה לידו וכן של נוסע באוטובוס. כן שמעתי את עדותו של נהג האוטובוס. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות כאמור, החלטתי לדחות את התביעה.

עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת ורעייתו שהייתה עמו ברכב עמדו בסתירה מוחלטת לעדותו של הנוסע באוטובוס, אשר זומן כעד מטעמה של התובעת.

הנוסע אמר בעדותו, שהוא ראה את הדלת של רכב התובעת שהייתה סגורה כשהיא נפתחת. זאת הוא ראה, כאשר האוטובוס היה במרחק של מספר מטרים מהרכב. להלן דבריו: "לשאלת בית המשפט, מה המרחק בין האוטובוס לבין הדלת הנפתחת, אני משיב שכמו מהמקום שאני עומד ועד לקיר של בית המשפט אני רואה את הדלת נפתחת".

דבריו אלה, תומכים לחלוטין בגרסת נהג האוטובוס, אשר אמר כי כאשר הוא נסע בנתיב נסיעתו נפתחה הדלת לעברו. להלן דבריו: "הורדתי נוסעים והעלתי והמשכתי בנסיעה איטית כ-50-70 מטר. פתאום אני נוסע ובדקה ה-99 הנהג פתח את הדלת אז לא הצלחתי לבלום".

יש לציין שנהג התובעת ורעייתו אמרו בעדותם כי הדלת הייתה פתוחה זמן רב יותר. רעייתו של התובע אמרה כי הדלת הייתה פתוחה משך מספר דקות. (עמוד 1 שורה 19). נהג התובעת אמר שמרגע שהוא כיבה את הרכב ועד לתאונה, חלפו כ-40-50 שניות. הוא לא היה מסוגל להעריך את משך הזמן שעבר מרגע שלחץ על ידית הפתיחה של הדלת ועד לתאונה אף שנשאל על כך מספר פעמים. הבדלים אלה פועלים לחובת התובעת.

זאת ועוד, נהג התובעת אמר כי הוא לא פתח את הדלת אלא אך ורק לחץ על ידית הדלת, קליק, בלשונו. במצב הזה הוא אמר שהדלת הייתה פתוחה לכל היותר כ-3-4 ס"מ בלבד. טענתו זו, עמדה בסתירה לעדותו של העד שנסע באוטובוס, אשר העיד שהדלת נפתחה הרבה יותר, לדבריו זו נפתחה כ-15 ס"מ.

יתרה מכך, בכתב התביעה נטען שהתאונה התרחשה בעת שרגלו השמאלית של הנהג כבר הייתה על הכביש. כאמור, נהג התובעת בעדותו אמר כי הוא רק לחץ על הידית וכי הדלת נפתחה קמעא, 3 -4 ס"מ. רעייתו שישבה לידו העידה במפורש שהתאונה ארעה לפני שבעלה לא הוציא יד או רגל. (עמוד 1 שורה 14), מכאן ברור שבגרסה זו אין כל ממש.

נהג האוטובוס הסביר את הסיבה לקרבה של האוטובוס אל הרכב החונה. לדבריו, ברחוב יש שני נתיבים ורכבים חונים בצד ימין. הרחוב הוא צר ורוחב הנתיב הוא כשלושה מטרים. רוחב האוטובוס הוא 2.5 מטר ועליו לשמור רווח גם מימין וגם משמאל. הסבר זה סביר בעיניי.

לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין התביעה להידחות וכי התאונה ארעה לאחר שהדלת נפתחה במפתיע אל עבר נתיב הנסיעה של האוטובוס. לא מצאתי בנסיבות אלה להטיל אחריות כלשהי על נהג האוטובוס.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 500 ₪ ולנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: